בבסיס פרויקט זה, היה הרצון למצוא דרך לשמר את הערך של העבודה והמגע הידני באופן שהינו יותר יעיל לתהליך הייצור של אובייקטים קרמיים. מהלך זה נעשה על ידי מעבר של התהליך הידני משלב העיטורים )הכמעט אחרון בשרשרת הייצור) לשלב התבנית (הכמעט ראשון בשרשרת הייצור).

בניגוד לתהליך הקונבנציונלאי של ייצור תבניות, שמתבסס על העתקה של מודל קבוע מראש, בפרוייקט זה, התבניות נעשו באופן ספונטני באמצעות שימוש במקדחים מיוחדים, שעוצבו במיוחד לצורך החציבה בגבס. השימוש במקדחים השונים, תוך קדיחה חופשית של חלל ה"נגטיב" של התבנית, יצר סדרה של כלים שחולקים אסטתיקה משותפת שהינה תולדה של אופן העשייה של התבנית שלהם.

כל תבנית מהווה למעשה limited edition שתוקפה כאורך חיי התבנית, וכשהתבנית מתבלה הסדרה נגמרת.

הרצון לעבוד בנגטיב נעשה בהשראת עבודות הבטון של הקרמיקאית-מעצבת, גדולה עוגן, סבתו של רן, שעבדה במשך שנים בפיסול נגטיביים בתבניות ארגזי חול ויציקות בטון.

הפרוייקט נעשה עבור בית בנימיני לקרמיקה עכשווית עבור תערכות "פועל יוצא" שנאצרה על ידי מאיה בן דוד ויהונתן הופ. הסדרה כוללת 8 אובייקטים שונים.